<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"א ח"ב</h1>
<h2>דף צ:</h2>
ב"ד מכין ועונשין והורגין שלא מן התורה לעשות סייג כשהעם פרוצין בדבר בסנהדרין ומביא על זה כגון מעשה באח' שרכב על הסוס בשבת וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך ושוב מעשה באחד שהטיח אשתו תחת התאנה והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שהיה ראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך. וכל זה אפילו בחוצה לארץ ואפילו בלא התראה. וכן מוכח בגמרא קמא מההיא עובדא דההוא גברא דגזל תורא מחבריה ודוקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום רבים עליהם אבל דייני דעלמא לא ואפילו דליכא עדות ברורה כל שנראה לדיין לעשות סייג עושה בספרי הרא"ש סנהדרין פ"ד ויבמות פ"ט. דיין יכול לעשות בגניב' או כיוצא בה לכוף בשוטים בשביל אמתלא מועט' זה הדין הוא פשוט בגמרא מציעא מההיא עובדא דמר זוטרא חסידא איגניב ליה כסא דכספא מאושפיזיה וידוע היה כי א' מבני הבית גנבו חזייה לההוא בר בי רב דמשא ידיה ונגיב אגלימא דחבריה אמר האי הוא דלא איקפד לה אממונא דחבריה ומאומד דעת חשדו על הגניבה כפתיה ואודי כלומר הכהו בשוטים והודה על הגניבה בספרי הרא"ש במציעא פ"ב מי שהרג דייני חוצה לארץ יכולין לקטוע לו אבר או לסמות עיניו אפילו בלא התראה או דאיתכחוש בבדיקות זה פשוט בסנהדרין לרא"ש בפ"ב ויכולין בית דין להפקיר נכסים ולקלל ולהשביע אם עשה עבירה פלונית ולמרט בשערו ולכפותו וליסרו כפי ראות עיני הדיינים שלא יעמוד במאסר בריוח ומריב עמו כך פשוט בג' מועד קטן.
